אני משוחד לטובת אמנים שמגיעים להופיע בארץ לעומת אמנים שמבטלים ברגע האחרון. זה לא שאני לא מבין מה יכול לגרום לאמן , גם כזה שלא ממש מתעניין בפוליטיקה, לא להגיע לכאן אבל אני פשוט לא מקבל את זה שעושים את החלטה כזו רגע לפני שמגיעים לארץ. מהסיבה הזאת אני לא מאמין שאי פעם אלך למופע של אלביס קוסטלו , דבנדרה באנהארט, דפש מוד או כל אמן אחר שהודיע מעט לפני שהיה אמור לנחות כאן שהוא מבטל. וכן, אני יודע שהם יחיו טוב גם בלעדי.לעומת זאת, ממש מהסיבה ההפוכה אני מאוד אוהב את ג'ף קליין שביקר בארץ עם ה-Gutter Twins.
לפני כחודש יצא ללהקה שהוא חבר בה My Jerusalem אלבום בכורה שנקרא Gone For Good"". בלהקה חברים גם דייב רוסר (גיטרה) שהכיר את קליין בסיבוב ההופעות של ה-Twilight Singers והגיע לארץ מספר פעמים עם מארק לאנגן, עם ה- Gutter Twins ועם ה- Twilight Singers. אשלי דזרגיאן (בס) שהייתה חלק מהרכב שנקרא The Great Northean, קולי סימנגטון (תופים) שניגן בין השאר באלבום של ה- Gutter Twins ,ריק נלסון (קלידים וויולה וכינורות) שהיה חלק מ-Polyphonic Spree וכאמור ג'ף קליין (הסולן והגיטריסט בהרכב הזה) שהוא אמן שאלבומי הסולו שלו מלאים בטקסטים מדהימים ומעניינים ובאותה העת עצובים מאוד ולעיתים אף חסרי תקווה.
אלבום הבכורה של הלהקה , שלדברי קליין נוסדה רק מפני שהוא ניסה לחשוב "כמה נפלא זה יהיה לנגן עם כל הנגנים האלה יחד", קיבל ברחבי העולם תגובות שלא ירדו מתשעה כוכבים (או ארבעה וחצי מתוך חמש למי שחוסך בכוכבים) והאמת, אחרי ששומעים אותו לא קשה להסביר איך זה קרה.האלבום של My Jerusalem הוא פשוט הפתעה נעימה, כזאת שלא ניתן לצפות לה.
האלבום מלא בכל כך הרבה אנרגיות כאלה שלא יצא לי הרבה מאוד זמן לשמוע. מה שחשוב מאוד להסביר זה שהסופרגרופ שנקראת My Jerusalem מאוד שונה מלהקות האם מבחינה מוזיקלית . האלבום מצליח לשמור על עצמאות וחדשנות כזאת ששמה אותו פשוט במקום אחר. הפוטנציאל של חברי הלהקה כיחידים בא לידי מימוש באלבום ויוצר ציפיה גבוהה לעתיד: אני מאמין שבעקבות אלבום הבכורה הזה הם יוכלו להגיע אפילו רחוק יותר באלבום הבא מבחינת שלמות החומרים.
מה שבאמת נשמע טוב באלבום הזה זה שהוא לכאורה נטול מאמץ, הוא נשמע פשוט טבעי.11 קטעים יש באלבום כשבכל שיר יש להם משהו חדש שהם מציעים ונותנים לנו המאזינים. האלבום הוא מעין מיקס חשמלי לשירים שנשמעים מהודקים יחדיו עם טקסטים איכותיים ולא פלצניים מדי. יש מבקרים שהשוו בינם לבין Arcade Fire (נשבע לכם שקראתי את זה איפשהו) בזכות העיבודים התזמורתיים, שלזכותם אפשר להגיד שהם לא מעצבנים ויומרניים (זה לא שאני חושב שArcade Fire הם מעצבנים ויומרניים).
השירה של קליין מגיעה לאיכויות מדהימות בשירים כמו Sweet Chariot וישנם גם כאלו שמוכנים להישבע שזה השיר המוצלח ביותר בקריירה שלו מבחינת שירה, אבל לא רק השירה של קליין מרימה את השיר אלא גם המקצבים והמעברים של התופים ובנוסף להם כלי הנשיפה שמתאימים בדיוק לאווירה הכול כך מיוחדת שלו. את הצד הרך יותר והמוכר של קליין אפשר לשמוע בשיר Proposition, היפיפה והשקט שאת קולו מלווה אשלי דזרגיאן וסקסופון ג'אזי. השירים של My Jerusalem הם רגועים אבל לא משעממים, ומלאים באנרגיה בדיוק במידה הנכונה. הם חשמליים ומרגשים בלי להיות מציקים. הם פשוט הצליחו ליצור יצירה מקורית ולא מוגזמת.
סביר שהאלבום שלהם לא ימכור מיליוני עותקים , כי למרות האיכות שלהם הם לא מחדשים שום דבר, הוא לא אלבום היסטורי. אבל לאוהבי הז'אנר הוא יהיה מנת מוזיקה טעימה במיוחד. גם אם האלבום לא יישאר במערכת שלכם במשך שנים, הוא יהיה אלבום שכנראה יעמוד במבחן הזמן. אפשר יהיה לחזור אליו גם בעוד עשר שנים וליהנות ממה שיש להם לתת, ואני מאמין שיש להם עוד הרבה הפתעות בשבילנו בהמשך הדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה