Queens Of The Stone Age – Rated R (RX Reissue)

קשה להאמין שעברו עשר שנים מאז שיצא האלבום הזה. האמת אני הייתי קצת מופתע כשהבנתי שהאלבום חוגג עשור, והוא עדיין נשמע כמו אלבום שיצא לפני חודש.
האלבום השני של Qotsa , הפך באופן רשמי לאלבום קלאסי והצליח, גם בגלל ההפקה וגם בזכות כתיבת השירים, להישמע טוב מספיק בכדי לעמוד מול כל אלבום קלאסי שיצא בעשור, ואפילו בשניים האחרונים.
Rated r  נחשבה לאלבום הפריצה של הלהקה , למרות ש- Josh Homme- המנהיג של הלהקה, כותב רוב החומרים, נגן הגיטרה המוביל והזמר ברוב השירים, כבר עשה דבר או שניים בחייו, לפני שהגיע למעמד.
הקריירה המקצועית של Homme, התחילה בגיל 15 כשהצטרף כנגן גיטרה מוביל להקה האגדית Kyuss. היא המשיכה לא פחות טוב כשהצטרף אל  Mark Lanegan, מי שיהפוך לחלק מההרכב שלו, כגיטריסט שני.
בנוסף לכך הוא כבר פעל כמה שנים בפרויקט הצד שלו, ה-Desert sessions , שעליו עוד נרחיב בהמשך, רק נגיד שאת ההקלטות לפרויקט הזה , הוא עשה בשיתופם של נגנים מוכרים מהסצנה והקליט אותם באולפן שנקרא Joshua Tree שנמצא במדבר, קרוב למקום שבו הוא נולד וגדל.
Rated R לא היה פרויקט סולו כמובן, 17 נגנים שונים היו חלק מההרכב שהקליט את האלבום, כשהזכור ביניהם היה Nick Oliveri, מסיבה לא ברורה. זה האלבום הראשון שבו הוא מופיע של ההרכב, ואחריו הוא הופיע בעוד אלבום אחד בלבד, עד לסכסוך המתוקשר מאוד עם Josh Homme. הסיבה לכך שזוכרים דווקא אותו לפני למשל מארק לאנגן (שהופיע בארבע אלבומים של ההרכב) נעוצה אולי בכך שהוא פשוט נראה כאילו הוא חי כל שיר מחדש, אולי בגלל השותפות ארוכת השנים עם Homme (ניגנו ביחד מתקופת Kyuss) ואולי בגלל שהוא היה מאוד בולט, עם אהבת העירום המוזרה שלו.
בגלל יום ההולדת של האלבום , אנחנו נעבור שיר שיר ונספר עליו קצת...
Feel Good Hit Of The Summer.
הקטע הפותח באלבום. בזכות החיבור האיכותי שלו לשיר שמגיע ממש אחריו, הוא גם אחד השירים הכי זכורים באלבום.
זה בטח לא יפתיע אף אחד ששמע את האלבום הזה , שכמעט והורידו אותו מהמדפים בגלל השיר הזה, במיוחד ברשתות הגדולות כמו וול-מארט. השיר , למי שלא זכה להכיר, מזכיר את רוב סוגי הסמים הידועים לאדם, אחד אחרי השני, לא בצורה קשה, אלא די שמחה.
אם מנסים ממש , אפשר לקשר את השיר, בעיקר בגלל המילים שלו, למקור המוזיקה שממנו מגיעים שני האנשים הבולטים באלבום – Oliveri   ו-Homme  כמו הסטונרוק, הוא מדבר על סמים , אבל הקצב של השיר לא משאיר ספק בכך שהם לקחו כיוון שונה לחלוטין.
The lost art of keeping a secret
ממש בניגוד לקטע הראשון הפאנקיסטי אנרגטי, הקטע השני הוא הרבה יותר צמוד מלודי ופופי. זה לא אומר שהוא שיר פשוט, מצד שמאל של הקטע אפשר לשמוע את הפסנתר האלקטרוני ומצד ימין את הגיטרה החשמלית מה שהופך את השיר לשיר רוק גאוני רחוק קילומטרים משירי רוק רגילים
אפשר לשמוע את המקום שממנו מגיעה הלהקה במקור, בעיקר בשיר הזה, אבל בניגוד לסטונרוק, לשיר הזה יש גם פזמון מצוין שמשאיר את השיר חזק בזיכרון. ההשפעה שניכרת בעיקר בשיר הזה היא לא רוק ממש, אלא משהו משירי הפופ של שנות השישים והשבעים.
Leg Of Lamb
פשוט אחד הקטעים הגדולים באלבום, מהאינטרו של הגיטרות , יחד עם הרעש של המפרטים לקטע של הגיטרה שיושב חזק בצד ימין, הקטע הזה של הגיטרה יכול בהחלט להיחשב כאחד מקטעי הגיטרות המעניינים יותר.
Auto Pilot
השיר הראשון של Nick Oliveri כזמר מוביל , ב-Queens Of The Stone Age. אחרי Josh Homme, אין ספק ש-Oliveri נחשב לנגן החשוב ביותר ב-QOTSA . למרות , כמו שאמרנו, שלאנגן וטרוי ואן ליוון, הופיעו סטטיסטית ביותר אלבומים מ- Nick Oliveri ולמשך תקופה ארוכה יותר. אבל Nick Oliveri, הוא כנראה איש הרוקנ'רול המעניין יותר בשנים האחרונות, וכל מי שראה אותו בהופעה (אני לצערי לא ראיתי, אבל חברים שראו אותו יכולים להעיד על כך) פשוט מסכים עם הקביעה הזאת. למי שלא הבין את השם של הקטע- מדובר כמובן על ל.ס.ד. , ושוב QOTSA חוזרים למקורות שלהם- סטונרוק. האינטרו המדהים עם הבונגוס, הפסנתר ב-reverb,  והבס המטורף שמעיף את הקטע, מעורב עם  משהו של הביטלס ורוק משנות ה70. עוד קטע אדיר של האלבום.
Monsters in The Parasol
זה הסינגל השלישי שיצא מתוך האלבום, אבל מי שלא יודע, השיר כבר שוחרר לראשונה בשנת 1998 בפרויקט desert sessions של Josh Homme.
הפרוייקט של Josh Homme שכולל עד עכשיו עשרה אלבומים והוקלט ב-Joshua Tree שבקליפורניה וכלל אנשים מהרכבים כמו Screeming Trees, Soundgarden, את פי ג'יי הארווי וחברים שונים מKyuss.
השיר בוצע לראשונה באלבום הרביעי של הפרוייקט, ושם הוא נשמע קרוב יותר למקור – יותר סטונרוקי מהגרסה המאוחרת יותר של QOTSA, למרות שגם הגרסה הזאת, היא אחד השירים שיותר דומים לסגנון הזה. אם שואלים על מה השיר...אז זה על נסיון רע שהיה ל- Homme שהוא היה תחת השפעה של ל.ס.ד ואם מקשיבים למילים, אפשר לשמוע את מה שהוא הרגיש.
Quick and the Pointless
שוב Nick Oliveri שר את השיר הזה, כש-Josh Homme דיבר על השיר הזה , הוא ציין שהשירה בשיר הזה לא הייתה אמורה להשמע כך, אבל לאלבום הם לקחו פשוט את השירה של Nick Oliveri שהייתה הגייד לשיר עצמו כך שהם יוכלו לנגן את הקטעים האינסטרומנטליים הם פשוט לקחו את השירה איך שהיא והכניסו אותה לאלבום.  יכול להיות שזה מסביר את ה"אני לא יודע אפילו מה אני עושה כאן" של Nick Oliveri בתחילת הקטע, מה שבטוח זה שבהופעות חיות זה תמיד היה אחד הקטעים האהובים יותר.
In The Fade
הקטע הראשון שבו מארק לאנגן לוקח את תפקיד השירה המובילה באלבום (למרות שזה לא השיר הראשון שהוא שר בו באלבום).
Josh Homme תיפקד בגיטריסט בהופעות של ה-  Screeming Trees אחרי פירוק Kyuss, וכשהם סיימו את הקריירה, אחרי 15 שנים של פעילות, לאנגן הצטרף והפך להיות חלק מQOTSA והיה חלק מההרכב עד לשנת 05.
למעשה לאנגן, הוא החבר שהחזיק הכי הרבה זמן בהרכב של QOTSA , אחרי Josh Homme כמובן. למרות שהוא הפסיק להופיע איתם בהופעות החיות של הלהקה , הוא המשיך להופיע מדי פעם באלבומי האולפן שלהם. למרות שדי קל לשכוח את השיר הזה אם מסתכלים על התמונה הכוללת, השיר הזה הוא אחד השירים העדינים והרגשיים יותר באלבום, מה שהופך אותו גם לאחד השירים המעניינים בו.
Tension Head
הקלטה מחדש של שיר של להקת Mondo generator , הלהקה המקורית של Nick Oliveri. השיר הוקלט במקור בשנת 1997, אבל יצא רק בשנת 2000, ממש בסמוך ל-Rated R. באלבומים הראשונים, ועד שנת 04 Josh Homme תיפקד בגיטריסט המוביל, והשיר המקורי נשמע די דומה לשיר שהוקלט ל-Rated r. השיר הזה , באלבום של mondo Generator נשמע קצת כבד יותר בגרסה המקורית.
Lightning song
השיר היחיד באלבום שאת המילים כתב David Catching, הבעלים של האולפן שבו הוקלט האלבום הראשון של הלהקה. קטצ'ינג קיבל גם קרדיטים על כך שניגן באלבום בכלים שונים לכל אורכו, בכלים כמו פסנתר אלקטרוני, גיטרה 12 מיתרים ועוד.
השיר הזה הוא לא אחד השירים היותר טובים באלבום, אבל הוא בהחלט הפסקה טובה בין שני השירים, זה שלפניו וזה שאחריו.
I Think I Lost My Headache
Josh Homme אמר לא פעם שזה השיר האהוב עליו באלבום. הוא אמר לא פעם שהשיר מתייחס לסוג של פרנויה, ואיך לגרום לזה. הקטע של כלי הנשיפה בשיר יכול להסביר את מה שהוא אומר בצורה הטובה ביותר.
השיר במיוחד עם קטעי הנשיפה שלו בסוף הוא ללא ספק הדרך הטובה ביותר לסיים את האלבום.
אז ככה , זה אלבום בהוצאה מיוחדת, ועם האלבום הרגיל מגיעים גם בי סיידס.
השירים שמופיעים כבי סיידים הם בהחלט ערבוב של כל האלבום. Ode To Clarissa הוא שיר שהופיע למי שקנה את גרסת הויניל (אני לא חושב שהיא יצאה בארץ), והוא קטע מצוין שמאוד מתאים לאווירה הכללים של הלהקה.
You're So Vague הוא פרודיה די מוזרה על השיר של קארלי סימון You're So Vein, למרות שהדמיון בין שני השירים לא באמת קיים.
Never Say Neverהוא קאבר לשיר משנות ה-80 של להקה בשם Romeo Void. הוא נשמע לא לגמרי מתאים לQOTSA בעיקר בגלל הפיל שלו הדאנס-Pאנק הזה. את הקטעים החיים מפסטיבל רידינג, אפשר למצוא באיכות טובה יותר, ואפילו בצירוף ווידאו אם ממש רוצים לחפש.
אז לסיכום , קטעי הבונוס לא באמת חשובים , אבל הם די כייפיים לשמיעה. האלבום הזה נשמע ממש כאילו הוא הוקלט היום, לא לפני 10 שנים, ולמי שלא יודע, את האלבום פשוט הפסיקו לייצר לפני כמה שנים, אז זוהי פשוט הזדמנות להשיג אותו מקורי אלבום גדול !!